<h1>צרור החיים הדרך האחד עשר דיני החופה סימן א'</h1>
<h2>דף ז:</h2>
גרסינן בכתובות מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וברכת אירוסין בבית אירוסין. ונהגו העולם כשמברכין ברכת אירוסין שמאספין עשרה, וכן כתב רב אחא משבחא שמברכין אותה בעשרה. והנגיד רב שמואל ז"ל חולק עליו ואומר שלא הוזכרו עשרה אלא לברכת חתנים בלבד, ועוד שהרי הקדושין בפני שנים, ואם כן אתה מצריכן עשרה. ומברכין ברכת אירוסין בכוס אחד, דתרתי מילי נינהו כדאיתא בפרק ערבי פסחים גבי קדושא ואבדלתא תרי מילי נינהו ובעי' תרי כסי. ואין מברכין אקב"ו לקדש את האשה, לפי שאין מברכין על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכה, וזו אינה גומרת אלא בחופה. ונהגו לברך ברכת אירוסין אחר הקדושין ולא קודם הקידושין. ואע"פ שאמרו (פסחים ז', ב') כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, שאני הכא דדילמא הדרי בהו, כיון שהדבר תלוי ברצון שניהם. והברכה, בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין בא"י מקדש ישראל. וא"ת והיכן מצינו ברכה כזו שנברך על האיסור, וכי מברכין אשר אסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט, ומה עריות וחופה לכאן, ולמה מקדים חופה קודם. ותשובה לדברים אלו, כי הקדושין דבר תורה, וצריך לברך אשר קדשנו בקדושת קדושין ואסר לנו את העריות שאין קדושין תופסין בהן, והתיר לנו הנשואות על ידי חופה וקדושין, ואם יאמר והתיר לנו על ידי קדושין, היו השומעין סבורין שהקדושין מתירין קודם כניסה לחופה. ומה שמקדים חופה הכי פירוש' ואסר לנו את הארוסות עד שתנשאנה אחר קדושין, כלומר שהחופה גומרת. וחותמין מקדש ישראל, וכן כתב רב האי בתשובה. והטעם כי אין לחתום על ידי חופה שאין החופה עתה, ולא על ידי קדושין, שאין הקדושין גומרין, וחותמין בא"י מקדש ישראל. וכן העידו על רי"ף ז"ל שתקן הנוסח כך, ומחק על ידי חופה וקדושין.
<h2>דף ח.</h2>
ושהשמחה במעונו אין מברכין עד אחר קדושין וסריחי בסעודה, דהואיל ואיכא תרתי לא הדרי בהו. אבל קודם קדושין לא, כדאמרינן רבינא אעסק לבריה בי רב חביבא ובריך משעת אירוסין אמ' קים לי בגויהו דלא הדרי, משמע דאי לא קים ממש לא. וכן דעת מורי הרשב"א ז"ל.
